רשתות האופנה עונות וג'אמפ, שהפעילו יחד 37 סניפים, הגישו בקשה להקפאת הליכים עם חובות של 38 מיליון ₪. בבקשה נכתב שהמלחמה פגעה בפעילות הסניפים ובמחזורים, ושמכלול הנסיבות הביא לשחיקה ברווחיות ולהעמקת הלחץ התזרימי — למרות צעדי התייעלות שכללו סגירת סניפים וצמצום כוח אדם. (הכתבה בגלובס על קריסת הרשתות)
הדפוס שחוזר על עצמו
שימו לב לסדר האירועים, כי הוא כמעט אוניברסלי: זעזוע חיצוני פוגע במכירות ← הרווחיות נשחקת ← ההתחייבויות הקבועות (שכירות, משכורות, ספקים) נשארות ← הלחץ התזרימי מעמיק ← ההתייעלות מגיעה, אבל מאוחר מדי ומכיוון ההוצאות בלבד. הצד שכמעט תמיד חסר בתמונה: טיפול מוקדם בצד המימון.
מה עסק מסחרי יכול לעשות אחרת?
- כרית נזילות מוגדרת מראש — מסגרות שנפתחות בימים טובים ועומדות לרשותכם ברעים
- גמישות בהתחייבויות — חוזי שכירות עם נקודות יציאה, מלאי רזה בתקופות אי-ודאות
- פריסה יזומה — ברגע שמזהים שחיקה, פורסים חובות ומאחדים אשראי יקר; מו״מ מעמדת פעילות חזק לאין ערוך ממו״מ בחדלות פירעון
ההבדל בין עסק ששורד זעזוע לעסק שנשבר ממנו נקבע בדרך כלל שנה קודם — במבנה המימון.
שיעור בתזרים לכל עסק מסחרי
קריסת רשתות האופנה מלמדת: הבעיה לא הייתה מכירות — הייתה תזרים. רשתות שמכרו מיליונים קרסו כי הכסף היה תקוע במלאי ובאשראי ללקוחות, ולא היה מזומן לשלם שכירות וספקים. הלקחים: 1. מלאי עודף הורג — תחלופת מלאי נמוכה אומרת שהכסף יושב. 2. הוצאות קבועות (שכירות, משכורות) חייבות להיות מכוסות במכירות קבועות, לא באשראי. 3. ריכוזיות לקוחות — אם 3 לקוחות הם 60% מהמכירות ואחד מפגר — נפילה. 4. לא למתג את התזרים — עסק מסחרי חייב תזרים 13 שבועות. 5. לפעול מוקדם — כשרואים ירידה במכירות, מצמצמים מלאי והוצאות מייד, לא מחכים שזה יעבור.